Stumbling to Remember

English translation

Original version

 

On 26 October 1942, the Norwegian police arrested all Jewish men. On 26 November 1942, all Jewish women and children were arrested. Nineteen Jews from Calmeyers gate 15 in Oslo – which also housed a synagogue at the time – were arrested and deported that autumn. Today, this is the home of the Oslo Jewish Museum. Of the 65 who were deported from Calmeyers gate and the surrounding streets, only one returned.

The Holocaust – the attempt at total annihilation – was a fact. The worst of it unfolded in the camps. But part of that terrible story took place in Oslo, when the Jews were arrested and driven to the harbor. And we must face the fact that this particular link in the chain of events was the work of Norwegians. This remains even though Norway was under German occupation. We must also remember that many Norwegian Jews were rescued by Norwegians who helped them escape, risking their own lives in the process.

A number of stumbling stones have now been embedded in the pavement in memory of the Jews from Calmeyers gate 15 who were deported and killed. This is a well-conceived memorial. You literally stumble over it and stop to think.

The Jews’ story is a stark account of how we are shaped by our memories. And all that Norwegian Jews have gone through has become part of our memory: the collective Norwegian memory that forms the Norwegian “we”. The memory that shapes our nation, our culture, our community, our sense of solidarity.

I greatly appreciate the way the Jews in Norway have been such a distinct, aware and committed cultural force in our society. They form a vibrant, strong minority, which I welcome as part of Oslo and part of Norway. Together we will create a Norway where the children and young people of Jewish families feel secure and free to be themselves, to take part in their culture. A Norway where Jews can pray to their God, worship in their synagogues, study their holy scriptures, share their stories. For Norway would not be fully Norwegian without the Jews and their culture.

We must hold fast to our values and strengthen them. There are undercurrents in our society, in Norway and in Europe, that still promote discrimination and hatred, people who are still prejudiced against Jews, Muslims, the Roma, and the gays. We still see signs of racism. This we must fight against. Not with violence, but in a lawful and orderly way, with openness, arguments, debate, and with the rich narratives of different cultures.

 

*******

The writer is Norway’s foreign minister. The text is a short version of his opening speech on the European Day of Jewish Culture, the Jewish Museum, Oslo, on 4 September 2011.

 

Original version:

ג'ונאס גאהר סטור † גם נורבגיה זוכרת

 

 

אתם חלק מאיתנו

 

 

 

ב־26 באוקטובר 1942 עצרה המשטרה הנורבגית את כל הגברים היהודים. ב־26 בנובמבר 1942 עצרה המשטרה הנורבגית את כל הנשים והילדים. בסתיו של אותה שנה נעצרו וגורשו 19 יהודים מרחוב קאלמיירס גייט 15 באוסלו — שם שכן גם בית הכנסת באותם ימים. כיום נמצא במקום המוזיאון של יהדות אוסלו. מכל 65 היהודים שגורשו מקאלמיירס גייט והרחובות הסמוכים, רק אחד חזר.

השואה — הניסיון לכליה טוטאלית — היתה עובדה קיימת. הפן המזעזע ביותר שלה נחשף במחנות ההשמדה. אבל חלק מאותו סיפור נורא התרחש באוסלו, כשהיהודים נעצרו וגורשו לאזור הנמל. ואנחנו חייבים להכיר בעובדה שהחולייה המיוחדת הזאת בשרשרת האירועים היתה מעשה ידם של נורבגים. זו האמת, למרות שנורבגיה היתה אז תחת שלטון כיבוש גרמני. אנחנו חייבים גם לזכור שיהודים נורבגים רבים ניצלו בזכות עזרה שקיבלו מתושבי המקום שסייעו להם לברוח, תוך שהם מסכנים את חייהם.

כמה לוחות זיכרון שובצו במדרכות לזכר היהודים מקאמיירס גייט 15 שגורשו ונהרגו. זהו מפעל הנצחה ראוי והולם. אתה ממש נתקל באבני הזיכרון האלה, ועוצר כדי להרהר.

סיפורם של היהודים הוא עדות קשה לאופן שבו אנו מעצבים את הזיכרונות שלנו. וכל מה שעבר על יהודי נורבגיה הפך לחלק מהזיכרון שלנו: הזיכרון הקולקטיבי שמעצב את ה"אנחנו" הנורבגי. הזיכרון שמעצב את האומה שלנו, את התרבות, את הקהילה ואת תחושת הסולידריות שלנו.

אני מעריך מאוד את האופן שבו יהודי נורבגיה הפכו עצמם לכוח תרבותי ייחודי, בעל מודעות ומסירות בחברה שלנו. הם מהווים מיעוט איתן ונמרץ, שאני מקבל בברכה כחלק מאוסלו וכחלק מנורבגיה. ביחד ניצור נורבגיה שבה הילדים והצעירים במשפחות היהודיות ירגישו בטוחים וחופשיים להיות הם־עצמם, ולקחת חלק פעיל במנהגי התרבות שלהם; נורבגיה שבה יהודים יכולים להתפלל לאל שלהם, לקיים את הדת בבתי הכנסת שלהם, ללמוד את כתבי הקודש שלהם, ולחלוק את סיפוריהם. כי נורבגיה לא תהיה שלמה בלי היהודים והתרבות שלהם.

אנחנו חייבים להיאחז בערכים שלנו ולחזק אותם. יש זרמים סמויים בחברה שלנו, בנורבגיה ובאירופה כולה, שעדיין מעודדים אפליה ושנאה, אנשים שעדיין מחזיקים בדעות קדומות כנגד יהודים, מוסלמים, צוענים והומוסקסואלים. אנחנו עדיין רואים סימנים לגזענות, ובזה אנו חייבים להילחם. לא באלימות, אלא בדרך חוקית ומסודרת, בפתיחות, בוויכוח, בדיון ותוך שימוש בסגנון העשיר של התרבויות השונות.

הכותב הוא שר החוץ של נורבגיה. הטקסט הוא גרסה מקוצרת של נאום הפתיחה שנשא ב"יום התרבות היהודית באירופה", במוזיאון היהודי באוסלו